מיכל ברנדר כץ

נעים מאד, שמי מיכל  ואני אדם מופרע קשב. מזה 16 שנה שאני מסתובבת בעולמות החינוך והטיפול על שלל גווניהם ולאחר כל הנסיון המקצועי הזה, בתוספת הורות לארבעה יודעת, בבטחון מוחלט כי הורים הם המטפלים הטובים ביותר עבור ילדיהם.

מה הסיפור מאחורי ‘הורות מטפלת?

לפני הרבה-הרבה שנים (2005) בארץ רחוקה-רחוקה (אוסטרליה) אישה צעירה (24) ישבה בפארק ווהתבוננה בילדים משחקים, כשפתאום… נחתה עליה הבנה:

“הדרך לשנות את העולם,
ולהפוך אותו למקום טוב יותר,
עוברת דרך ילדים!”

ארזה האשה את חפציה וחזרה לישראל…

אחרי כמה שנים ותעודת BA בפסיכולוגיה, נולד ילד קסום, אהוב ומודאג, בני בכורי.
מודאג. אין שום דרך אחרת לתאר את זה.
הוא פשוט מודאג.
מהיום שנולד הוא ממלמל בלי הפסקה “מה אם?” ומריץ בראש הפולני שלו את כל תרחישי האימה האפשריים.

מספר שנים חלפו ואחרי MA  בחינוך מיוחד, נולד בני השני וכולו הפרעת קשב, מכף רגל ועד ראש.
ילד רגיש, חכם, אוהב וסופר פעלתן. ילד שהסבתות נהגו לומר עליו ש”ידו בכל וזה כנראה יפול”.

גידלנו בנחת, טיפלנו, לימדנו, כעסנו, חינכנו ואז…

חלפו עוד מספר שניםו, בתוספת הכשרה של תרפיסטית ב CBT, ילדתי את מאיה, שהביאה לעולם את כל האושר הצפוי מלידה של בת אחרי שני בנים, ואת כל הצער שגלום בלידת ילדה עם שיתוק מוחין חמור, בצורה קיצונית.

החיים עם מאיה הביאו כל קושי רגשי הידוע לספרות המקצועית הביתה, וכפי הנראה, גם כמה שעדיין לא ידועים. אנחנו, כמו רוב המשפחות במצבנו, התכנסנו פנימה למאבק הישרדות על מנת לתת מענה לצרכיהם היחודיים של כל השלושה (ובין לבין, גם לצרכים שלנו).

החדשות הטובות הן שהצלחנו!
בתהליך הזה למדנו כיצד יש ביכולתנו, כהורים, לתת מענה רגשי לצרכים המאד יחודיים של ילדינו, ואחרי אין ספור מטפלים הבנו, שאנחנו, ההורים שלהם, המטפלים הטובים ביותר עבור ילדינו.

מאיה נפטרה כחודש לפני שהגיעה לגיל 4, אבל אנחנו הגענו אל האסון הזה מצויידים בכל הכלים לצלוח אפילו את האירוע הזה, באופן שהביא את משפחתנו הקטנה (וכל אחד במאיתנו נפרד), לצמיחה והמשך התפתחות.

עבורי באופן אישי, הפך המוות של מאיה, לציווי בדבר העברת המסר הלאה:
לא משנה עם מה ילדינו מתמודדים, הורים תמיד יהיו, המטפלים הטובים ביותר עבור ילדיהם!

ואז הגיעה גלי.