לילדים עצמאים יש ביטחון עצמי גבוה יותר,
לכן הם מעזים יותר, מצליחים יותר, ומאושרים יותר
(גם כשהם בוגרים ועומדים ברשות עצמם)
הנה זה בא:
איייייממממממאאאאאאאא!
אמא, סיימתי…
אבבבאאאא, אבל אני צריך…
תעשו לי…
אני לא יכול…
לא מצליח לי…
בא לי…
אין לי כוח…
ולא בא לי…
לעשות או לא לעשות?
זאת השאלה שמלווה אותנו בכל רגע ורגע בגידול הילדים שלנו,
שהרי מרוב אהבה נהיה מוכנים לעטוף אותם ולגונן עליהם ככל יכולתנו,
ואפילו לכאוב במקומם.
ועל זה, גם להם וגם לנו, לפעמים קשה לוותר וקשה לשחרר.
ומה שיוצא זה שלפעמים, מה שטוב להם (ולנו), כרגע,
פוגע במה שנכון עבורם לפיתוח העצמאות שלהם.
מה הם באמת יכולים ולא בא להם?
מתי הם סתם מתפנקים ומתי באמת צריכים עזרה?
מה הם לא יכולים בשום דרך?
מה מתאים למידת היכולת המתפתחת שלהם?
מה ‘קטן’ עליהם, ומה ‘גדול’ ממש?
מה מסוכן להם ומה ‘רק’ קשה לנו להכיל?
מה לצפות מהם, ומתי?
מה, מתוך כל מה שהם רוצים שנעשה בשבילם הם באמת צריכים?
ו… בעיקר – איך באמת נכון לפעול כדי לעזור להם להיות עצמאים?
לילדים יש סקרנות טבעית לנסות דברים חדשים כל הזמן.
יש להם דחף פנימי להביא לביטוי את היכולות המתפתחות שלהם.
הם גאים מגיל צעיר במה שהשיגו בכוחות עצמם.
בזכות העצמאות שלהם הם מרגישים בעלי יכולת,
מרגישים שהם מסוגלים.
מרגישים בטוחים בעצמם וביכולת שלהם להסתדר בכל מצב.
מצד אחד – נכון,
עצמאות היא הדרך היחידה להסתדר בחיים
ולהצליח לממש את הפוטנציאל ההתפתחותי מגיל צעיר.
לכן, המוטיבציה הטבעית של ילדים, היא להיות עצמאים.
מטבעם, הם שואפים לעצמאות מגיל מאד צעיר.
ככה זה בטבע האנושי,
וככה זה במבנה ההתפתחותי שלהם,
שמכין את כל המערכות שלהם לעצמאות הולכת ומתפתחת.
מצד שני – הרי ברור שאנחנו רוצים ילדים עצמאים,
אנחנו אוהבים אותם ורוצים בשבילם את הכי טוב.
רוצים שיהיו מאושרים.
גאים בעצמם.
ילמדו להסתדר בעצמם.
אז אם הם רוצים עצמאות
ואנחנו רוצים ילדים עצמאים,
איפה הבעיה?
הבעיה היא שעצמאות ואחריות הולכות יחד.
לכן אנחנו חוששים לשחרר.
כי… מה יקרה אם…?
ככל שהילדים מצליחים להתמודד עם מצבים חדשים,
הם רוכשים ביטחון בעצמם וביכולת שלהם,
מרגישים שהן כבר גדולים, עצמאים ומסוגלים בעצמם,
בלי להיות תלויים באף אחד.
אבל ילדים, בדרך כלל,
לא באמת יודעים להעריך מה הם מסוגלים,
מה בטוח ונכון עבורם,
מה הם באמת צריכים.
אין להם את ההבנה הרחבה והאחראית שיש לנו, כהורים.
לכן, האתגר שלנו הוא לעזור להם לפתח עצמאות לצד אחריות.
אבל הרבה פעמים אנחנו, מתוך אחריות ועם כל הכוונות הטובות,
מונעים מהם לפתח אותה.
בעיקר כי
הרגשות, החששות, הציפיות, האחריות והדאגה שלנו
מתנקזים לתוך העצמאות המתפתחת של הילדים שלנו
ולא תמיד ברור לנו איפה עובר הגבול הדק בין חופש לעצמאות..
לא תמיד ברור לנו איפה כדאי לפנק ואיפה חשוב לדרוש,
מתי ומה לאפשר ואיך לאסור מתי שצריך,
מה לעודד אותם לעשות עבור עצמם בעצמם
וכמה ומתי לעשות במקומם.
מתי להתערב להם ובמה להחליט עליהם
ובאלו מקרים לתת להם להתפנק עלינו.
אפשר אפילו להגיד, שפיתוח עצמאות של ילדים הוא אתגר חיינו,
עניין משמעותי במערכת היחסים עם הילדים שלנו,
ולא פחות – לפעמים אפילו יותר, עם עצמנו.
אבל… בסופו של דבר,
עצמאות היא כמו שריר שחשוב להפעיל ולאמן כדי שלא יתנוון.
ולהתאמן בהדרגתיות ובמידה הנכונה כי אם מתאמנים יותר מדי,
ומפעילים עליו יותר מדי כח ומאמץ,
הוא עלול להינזק.
פצע שקשה לו מאד להחלים ממנו
ולהחזיר אותו לתפקוד תקין.
כן… לפתח אותו, לעיתים כרוך בכאב, ואפילו בסבל.
וככל שנגונן עליהם מפני ‘כאבי ההתפתחות’ של העצמאות,
וככל שנעשה במקומם את מה שהשריר הזה כבר בשל לעשות,
נפריע לעצמאות הטבעית שלהם להתפתח ולגדול.
איך עושים את זה?
איך מגדלים ילדים עצמאים, באחריות, ברגישות ובביטחון?
מבחינת העצמאות של הילדים,
חכמת המעשה קשורה בקשר הדוק עם הסמכות ההורית שלנו,
ועם אופי היחסים שלנו עם הילדים,
ולכן היא כל כך ריגשית ורגישה.
איך מאמנים את השריר הזה בלי למתוח אותו יותר מדי ובלי להשאיר אותו רפוי מדי?
איך יודעים מתי ואיך מעבירים אל הילדים את האחריות?
איך עושים את זה בביטחון, ואיך משלבים את זה בלחץ של חיי היומיום העמוסים?
איך משפיעים על מידת ההסכמה והרצון שלהם לעשות בעצמם עבור עצמם
כשההתפנקות כל כך נוחה ונעימה, גם להם וגם לנו?
אפשר ללחוץ על כפתור ההצטרפות ולגלות כבר עכשיו.
