הדבר הכי קשה זה לראות את הילדים שלנו סובלים,
אפשר להקל עליהם מאד
אוהו, איזה שריטה עשיתי לו עכשיו, לכל החיים
צריך כבר עכשיו למלא קופה לפסיכולוג, שהילד שלי ישב אצלו,
כשיהיה גדול ויספר על כל הנזקים שעשינו לו.
אבל אפשר להגיד שאני אמא טובה,
למרות שאני עושה טעויות.
בואו נשים את זה על השולחן כבר בהתחלה:
קושי שמביא איתו מצוקה הוא חלק מהחיים, וזה לא משתנה כשאנחנו כבר מבוגרים,
ולא כל מצוקה היא אירוע טראומתי.
יש לנו, כהורים, הרבה מאד כלים להקל על מצוקות של הילדים שלנו,
למנוע או למתן חלק מהן, להרגיע אחרות,
ולהיות שם בשבילם ברגעים קשים.
בעיית הבעיות היא שקשה לילדים לבקש עזרה.
וקשה לנו, כהורים, לפגוש את המצוקה שלהם,
בעיקר כי אנחנו מרגישים חסרי אונים מולה,
מרגישים שאין לנו כלים להתמודד איתה ולסייע להם.
בכלל לא בטוח שנדע לזהות את האותות הסמויים
שהרבה פעמים הילדים מתאמצים להסתיר, דווקא מאיתנו.
מצוקה של ילדים עשויה לנבוע מעניינים חברתיים או כאבים פיזיים,
והיא יכולה לבוא לביטוי בכל מיני התנהגויות.
כל זה כשהילדים לא תמיד מודעים לאופי או לעוצמת המצוקה שלהם,
או לא יודעים לספר עליה,
או מתביישים בה.
לפעמים מרגישים אשמים במה שקרה להם,
שהוליד את המצוקה.
בסוף הכל מתכנס למצוקה רגשית.
המצוקה שילדים חווים במהלך תקופת הילדות כואבת.
כואבת להם וכואבת לנו.
הפחד הגדול שלנו – מה יקרה אם לא נתפוס את זה בזמן?
אם נפספס את כל נורות האזהרה?
אם בכלל לא נדע שהילד שלנו סובל?
קושי ומצוקה זמנית, כזו שניתנת לטיפול די מהר ובצורה פשוטה,
עלולה עם הזמן להעצים את עצמה ולהפוך לבעיה נפשית או ‘צלקת’ לכל החיים.
אבל אין סיבה שזה יקרה.
לרוב יש לנו דרך להקל מאד על המצוקה של הילדים
ולעצור את כדור השלג שהופך אותה לטראומה.
מהם סימני המצוקה אצל ילדים?
איך מטפחים ומחזקים את הבריאות הנפשית שלהם שעוזרת להם להתמודד?
מה הכוח הגדול של הורים שיאפשר לו להתמודד עם גורמי המצוקה?
מה אנחנו יכולים לעשות (ולא לעשות), כדי לתת לילד כוחות ותעצומות נפש להתמודדות,
כשאנחנו שם, איתו ובשבילו?
אם אתם מודעים לכך שהילדים שלכם עוברים שינוי דרסטי מטלטל,
או שהבחנתם בשינוי בהתנהגות בבית או בבית הספר,
אם הילד מתקשה לישון או מאבד תיאבון,
אולי גם פחות שמח, מסתגר ומתבודד,
סביר להניח שהוא חווה מצוקה וזה הזמן לסייע לו.
כדאי ללחוץ על כפתור ההצטרפות ולהתחיל כבר עכשיו.